משכיל לדוד, בראשית כ״ה:כ״ב

מהדורה: ויניציאה, תקכ"א

מפרשים:
1 ויתרוצצו וכו׳ כשהיתה עוברת וכולי וכההיא דאמרי׳ ביומא גבי עוברה שהריחה ביה״כ דאלחישו לה ולא אילחישה קרי עליה זורו רשעים מרחם וההיא דאלחיש׳ קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ואע״ג דבפ׳ חלק אי׳ דא״ל אנטונינוס לר׳ דיצה״ר לא ניתן באדם עד שעת יציאה ומשמע התם דר׳ אודי ליה איכא למימר דהיינו דלא ניתן בו כח לפעול הרע עד שעת יציאה אבל לעולם היצה״ר ניתן מיד משעת יצירה להתאוות להרע. ושוב מצאתי בילקוט ראובני על פ׳ זה שמביא בשם ש״ח אלו שבבטן יש להם יצה״ר הרי הן מאותן שנבראו תתקע״ד דורות וכו׳ ע״ש וא״כ י״ל דמ״ש בפ׳ חלק משעת יציאה היינו עפ״י הרוב. ואין להקשו׳ מאי שיאטה דרבקה לעבור על פתחי ע״א דמדי עברה ללכת לבתי מדרשות היתה עוברת לפני פתחי ע״ז. ומה שהביא רש״י ד״א היינו דלפי׳ ראשון ק׳ מאי ויתרוצצו בב׳ צד״י הרי בל׳ ריצה ליכא אלא צד״י אחת. ולד״א ק׳ מהו בקרבה דפשיטא דבקרבה היו ומה בא ללמדנו. דאילו לפי׳ קמא ניחא דמחמת שהיו בקרבה ולא היו יכולים לצאת היו דוחקים ומפרכסים כשהיו מגיעים למקום שהיו מתאוים לו. ומ״ש שהיו מריבים בנחלת ב׳ עולמות נלע״ד שמחלקות׳ היה במאי דאי׳ בגמרא דברכות דמעיקרא הוה בעי מימר צדיק וטוב לו צב״צ צדיק ורע לו צב״ר רשע וטוב לו רב״צ רשע ורע לו רב״ר. ומק׳ ע״ז ומסקינן צדיק וט״ל צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור והשתא עשו סבר כס״ד דתלמודא ולכך הוה בעי ליהנו׳ מהעולם הזה בזכות אביו אף על פי שהוא היה רשע ואם כן היה טוען ליעקב שהוא יקח לו העה״ב לבד ויהיה כל העה״ז לעשו בלבד ויחלוקו הב׳ עולמות ויעקב משיב דליתא אלא כמסקנ׳ דגמרא והוא יהיה לו גם כן העה״ז לפי שהוא צדיק גמור ועשו יטרד גם מהעה״ז לפי שהוא רשע גמור:
2 ותלך וכו׳ מה שלא שאלה ליצחק שהיה גם הוא נביא ולא היתה צריכה ללכת החוצה א״נ מאברהם אפשר שחששה דילמא יש איזה דבר שהקב״ה אינו רוצה לגלות לא לאברהם ולא ליצחק שהדבר נוגע אליהם: